In many Orthodox congregations (both Ashkenazi and Sephardic,) the second chapter of the Mishnah Tractate Shabbat is recited on Friday nights, either between Kabbalat Shabbat and the Maariv evening prayer or after Kiddush (part of Ma’ariv on Shabbat) in synagogue. It discusses the lighting of Shabbat candles, as well as the three things that one must remind his household about prior to Shabbat: lighting candles, separating ‘ma’aser’ (tithes), and setting up an ‘eruv’ to enable carrying from one domain to another. There are multiple halachic explanations as to why this passage is recited, including to make sure that Ma’ariv is started after dark, to give one the opportunity to quickly fix the situation if he has forgotten any of these things, to benefit those who came to synagogue late, or to remind the community of certain laws pertaining to Shabbat observance. To read about these halachic explanations more in depth, click here.
Bameh Madlikin
(א) בַּמֶּה מַדְלִיקִין וּבַמֶּה אֵין מַדְלִיקִין. אֵין מַדְלִיקִין לא בְלֶכֶש, וְלא בְחסֶן, וְלא בְכָלָךְ, וְלא בִפְתִילַת הָאִידָן, וְלא בִפְתִילַת הַמִּדְבָּר, וְלא בִירוקָה שעַל פְּנֵי הַמָּיִם. לא בְזֶפֶת, וְלא בְשעֲוָה, וְלא בְשמֶן קִיק, וְלא בְשמֶן שרֵפָה, וְלא בְאַלְיָה, וְלא בְחֵלֶב. נַחוּם הַמָּדִי אומֵר, מַדְלִיקִין בְּחֵלֶב מְבֻשּל. וַחֲכָמִים אומְרִים, אֶחָד מְבֻשּל וְאֶחָד שאֵינו מְבֻשּל אֵין מַדְלִיקִין בּו:
(ב) אֵין מַדְלִיקִין בְּשמֶן שרֵפָה בְּיום טוב. רַבִּי יִשמָעֵאל אומֵר, אֵין מַדְלִיקִין בְּעִטְרָן, מִפְּנֵי כְבוד הַשּבָּת. וַחֲכָמִים מַתִּירִין בְּכָל הַשּמָנִים, בְּשמֶן שמְשמִין, בְּשמֶן אֱגוזִים, בְּשמֶן צְנונות, בְּשמֶן דָּגִים, בְּשמֶן פַּקּוּעות, בְּעִטְרָן וּבְנֵפְט. רַבִּי טַרְפון אומֵר, אֵין מַדְלִיקִין אֶלָּא בְשמֶן זַיִת בִּלְבָד:
(ג) כָּל הַיּוצֵא מִן הָעֵץ אֵין מַדְלִיקִין בּו אֶלָּא פִשתָּן. וְכָל הַיּוצֵא מִן הָעֵץ אֵינו מִטַּמֵּא טֻמְאַת אהָלִים אֶלָּא פִשתָּן. פְּתִילַת הַבֶּגֶד שקִּפְּלָהּ וְלא הִבְהֲבָהּ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אומֵר, טְמֵאָה, וְאֵין מַדְלִיקִין בָּהּ. רַבִּי עֲקִיבָא אומֵר, טְהורָה, וּמַדְלִיקִין בָּהּ:
(ד) לא יִקּב אָדָם שפופֶרֶת של בֵּיצָה וִימַלְאֶנָּה שמֶן וְיִתְּנֶנָּה עַל פִּי הַנֵּר בִּשבִיל שתְּהֵא מְנַטֶּפֶת, אֲפִלּוּ הִיא של חֶרֶס. וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. אֲבָל אִם חִבְּרָהּ הַיּוצֵר מִתְּחִלָּה, מֻתָּר, מִפְּנֵי שהוּא כְלִי אֶחָד. לא יְמַלֵּא אָדָם קְעָרָה של שֶמֶן וְיִתְּנֶנָּה בְּצַד הַנֵּר וְיִתֵּן ראש הַפְּתִילָה בְּתוכָהּ, בִּשבִיל שתְּהֵא שואֶבֶת. וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר:
(ה) הַמְכַבֶּה אֶת הַנֵּר מִפְּנֵי שהוּא מִתְיָרֵא מִפְּנֵי גויִם, מִפְּנֵי לִסְטִים, מִפְּנֵי רוּחַ רָעָה, וְאִם בִּשבִיל הַחולֶה שיִּישן, פָּטוּר. כְּחָס עַל הַנֵּר, כְּחָס עַל הַשּמֶן, כְּחָס עַל הַפְּתִילָה, חַיָּב. וְרַבִּי יוסֵי פּוטֵר בְּכֻלָּן חוּץ מִן הַפְּתִילָה, מִפְּנֵי שהוּא עושהּ פֶּחָם:
(ו) עַל שלש עֲבֵרות נָשים מֵתות בִּשעַת לֵדָתָן, עַל שאֵינָן זְהִירות בַּנִּדָּה וּבַחַלָּה וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר:
(ז) שלשה דְבָרִים צָרִיךְ אָדָם לומַר בְּתוךְ בֵּיתו עֶרֶב שבָּת עִם חֲשכָה. עִשּרְתֶּם. עֵרַבְתֶּם. הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר. סָפֵק חֲשכָה סָפֵק אֵין חֲשכָה, אֵין מְעַשּרִין אֶת הַוַּדַּאי, וְאֵין מַטְבִּילִין אֶת הַכֵּלִים, וְאֵין מַדְלִיקִין אֶת הַנֵּרות, אֲבָל מְעַשּרִין אֶת הַדְּמַאי, וּמְעָרְבִין, וְטומְנִין אֶת הַחַמִּין:
תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא:
חַיָב אָדָם לְמַשמֵש בְּגָדָיו עֶרֶב שבָּת עִם חֲשכָה, שמָּא יִשכַּח וְיֵצֵא. אָמַר רַב יוסֵף:
הִלְכְתָא רַבְּתָא לְשבַּתָּא:
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי חֲנִינָא:
תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שלום בָּעולָם. שנֶּאֱמַר. וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה’ וְרַב שלום בָּנָיִךְ. אַל תִּקְרֵי בָּנָיִךְ. אֶלָּא בּונָיִךְ:
שלום רָב לְאהֲבֵי תורָתֶךָ. וְאֵין לָמו מִכְשול:
יְהִי שלום בְּחֵילֵךְ. שלְוָה בְּאַרְמְנותָיִךְ:
לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שלום בָּךְ:
לְמַעַן בֵּית ה’ אֱלהֵינוּ אֲבַקְשה טוב לָךְ:
ה’ עז לְעַמּו יִתֵּן. ה’ יְבָרֵךְ אֶת עַמּו בַשּלום: